<h1>ארחות חיים הלכ' חמץ ומצה סימן קי"א</h1>
<h2>דף מא.</h2>
והיכא דאיכא זקן או חולה דלא מצי למיכל כזית מצה ביבשתא תרו ליה במיא עד דמרככא ואכיל לה עד דלא מתמחא ונפיק בה ידי חובתיה. ודווקא במיא אבל בחמרא או שאר משקין לא דלמא מבטלי ליה טעם מצה וכן דעת הראב"ד ז"ל.
